אנו עושים הפסקה של יום אחד ברצף התרגילים של הסדרה בנושא "מהות הקרבנות" כדי להתכונן ל"שבת חזון" המתקרבת, היא השבת האחרונה שלפני תשעה באב (בד"כ בתאריכים ד'-ח' אב). מצד אחד בשבת אנו לא נוהגים מנהגי אבלות אלא מתמסרים למציאות "מושלמת" מבחינה רוחנית (בע"ה נעמיק בנושא השבת באופן כללי במהלך חודש שבט).
מצד שני ככל שאנחנו מתקרבים לתשעה באב אנחנו עולים מדרגה בעוצמת האבלות, וקשה להתעלם מכך בשבת. הדרך לפתור את זה היא קריאת הפטרה מתאימה שעל שמה נקראת השבת. בהפטרת חזון שהיא הפרק הפותח את ספר ישעיהו, ישנה התייחסות מפורשת ומאוד לא פשוטה לנושא הקרבנות, ויש לא מעט המצטטים אותה כסיבה להימנעות מעיסוק בנושא זה: "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'…" ועוד.
*אז קרבנות זה טוב או לא??*
קריאה רצופה בהפטרה מעלה הבנה ברורה שנבואת ישעיהו אינה מתנגדת באופן עקרוני לקרבנות, אלא יוצאת כנגד הפער שבין העבודה המעשית והחיצונית שהיא "לפי הספר", לבין הכוונה הפנימית והעמדה המוסרית בכל מישורי החיים. המסר הוא ברור: עולם הקרבנות, כמו גם כל העולם המעשי של המצוות, הוא לא הוקוס פוקוס מאגי. כשם שהאדם בנוי מגוף ונשמה, כך גם למעשים שלו יש "גוף" (הפעולה עצמה) ויש "נשמה" (הכוונה מאחורי הפעולה). האדם אינו שלם ללא שני החלקים האלה, וגם הקרבנות והמצוות חסרי משמעות ללא שני החלקים גם יחד.
לכן, כשאנחנו נמצאים בימים של אבל על החורבן שהמטרה שלהם היא *להתעורר לתיקון המציאות* אנחנו צריכים לזכור שלא פחות מהתיקון המעשי אנחנו צריכים את התיקון התודעתי. אנחנו צריכים להתחבר למהות ולכוונה שמאחורי קיום המצוות ובמיוחד של עולם המקדש והקרבנות שהוא זה שבעיקר נחרב בימים אלו.
כפי שהזכרנו בראש חודש, משנכנס אב ממעטין בשמחה. למרות שהתנועה הטבעית של הימים האלו היא תנועה של חופש, הנאה מיופי הבריאה, יציאה החוצה וכו', דווקא בשיא הקיץ התנועה החיצונית נעצרת ואנו מחליפים את תקופת הבילויים בתקופת אבלות. כל זה קורה בציר החיצוני, המעשי והגופני. אך מה עם הציר התודעתי הפנימי? כאן בדיוק נכנסת שבת חזון. ניתן "לצאת ידי חובה" בקריאת ההפטרה מספר דקות בבוקר, ואפשר לנצל את השבת בשביל לעיין בהפטרה הזו, ולהרגיש את הנביא מדבר אלי אישית בשם ה'. מה מתוך הדברים שהוא אומר רלוונטיים לי כאדם ורלוונטיים לנו כחברה? היכן יש פער בין העשיה החיצונית לבין הכוונה הפנימית? באילו תחומים בחיינו אנו עושים כביכול את מה שצריך, אבל העיקר חסר מן הספר? באילו מקרים האינטרס האישי שלנו גובר על ראיית הזולת?
ובמיוחד נשאל את עצמנו – כיצד נוכל לעורר את המודעות הפנימית שלנו ובעיקר את *הרצון* שלנו להופעה מלאה של "נשמת המקדש" בתוך "גוף המקדש"?
*פעולה קטנה שכל אחד יכול לעשות*
אם ברצונך לעשות פעולה אחת קטנה בדרך לתיקון, באפשרותך להיות שותף במיזם "7 דקות מקדש ביום" שזו בדיוק מטרתו. ימים אלו הם ימים שבהם יש מודעות והתעוררות לנושא. כל מה שצריך זה פשוט לספר לאנשים שזה קיים. אפשר להעביר את ההודעה הזו הלאה, אפשר לקחת את הנחיות ההצטרפות הנמצאים בסופה, ואפשר לכתוב על זה במעגלים וברשתות השונות, מה שמתאים לך. רק יחד נוכל להביא להתעוררות של כל עם ישראל לנושא!
שנזכה להאיר נשמה וגוף גם יחד בקרוב בבית המקדש בירושלים!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate