אנחנו ממשיכים עם שבוע השלישי בסדרה העוסקת במהות הקרבנות, שבוע המוקדש ל"ישום מעשי", ואחרי שעסקנו אתמול בפעולה שהיא אולי הרוחנית ביותר בעולמנו – תפילה, נעבור היום לעסוק בפעולה שהיא אולי הגשמית ביותר – אכילה.
*זה השולחן אשר לפני ה'???*
הנביא יחזקאל זוכה ל"ביקור וירטואלי" (באמצעות חזון הנבואה כמובן) בבית המקדש העתידי. בפרק מ"א הוא מקבל סקירה של כל חלקי וכלי המקדש, וזה התיאור כאשר הוא מגיע למזבח: "הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ… וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה *הַשֻּׁלְחָן* אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" – המזבח מוצג ליחזקאל בתור שולחן! וזאת למרות שידוע שישנו כלי אחר במקדש שנקרא שולחן. את השאלה הזו מעלה הגמרא במסכת מנחות, ומביאה על כך את ההסבר של רבי יוחנן ורבי אלעזר: "בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו". כיצד ניתן להסביר את הרעיון שבזמן שבית המקדש אינו קיים – שולחנו של האדם מכפר עליו כמו המזבח??? מה הקשר? כדי לענות על שאלה זו – נחזור לרגע על עיקרי הדברים שראינו עד כה:
בשבוע הראשון תיארנו כיצד כל דבר בעולמנו הוא הופעה של אנרגיית חיים טהורה, שיכולה להתעלות ממדרגה למדרגה כאשר אוכלים אותה ואז היא הופכת להיות חלק ממי שאכל אותה. בשבוע השני תיארנו כיצד אש המזבח "אוכלת" את הקרבן, כלומר מעלה את אנרגיית החיים שבקרבן לשורשה ובכך מביאה להתחדשות והתברכות בעולם.
כעת נחבר את שני התיאורים. ייחודיותו של האדם, ה"מדבר", היא בהיותו בעל בחירה ומודעות לניצוץ אנרגיית החיים שבקרבו. האדם המודע, יכול לאכול בתודעה כפולה. ברמה הגלויה, הרי שהמזון משרת אותו – נותן לו את הכח והאנרגיה להמשיך לפעול בעולם. אך ברמה הפנימית מסתתר לו סוד: במובן מסוים האכילה משרתת דווקא את המזון! היא משחררת את אנרגיית החיים ה"כלואה" במזון באותו מעגל של הישרדות בלתי נגמרת, ומעלה אותו ממדרגת דומם, צומח או חי – אל מדרגת מדבר!
אך בכך זה לא נגמר. כי גם האדם, המדבר, יכול להיות "כלוא" בתוך המרדף הבלתי פוסק של החיים, ובעצם לעסוק בהישרדות כל ימיו. אך בתרגיל האחרון ראינו את האפשרות "לבקר בבית המקדש של מעלה", בכל יום באמצעות התפילה. זוהי רק דוגמה למודעות גבוהה יותר, ששואפת להביא לקשר מחודש בין החיים לבין בוראם. אדם שנמצא במודעות כזו, הרי שאנרגיית החיים שהוא אוכל אינה נתקעת שם, אלא היא נכללת בתהליך העליה של האדם למפגש עם בוראו וההתברכות הנובעת מהמפגש הזה, כלומר היא "נכנסת" לבית המקדש יחד איתו, שהרי הוא יכול לעשות זאת רק בזכות אנרגיית החיים שקיבל מהמזון!
היוצא מכל התיאור הזה הוא שהאדם המודע יכול לעשות באכילתו פעולה הדומה במשהו להשפעה הרוחנית של הקרבת הקרבנות. כמובן שמדובר באתגר לא קטן מאחר וההרגלים הטבעיים שלנו הם חזקים ואנחנו יכולים למצוא את עצמנו נכנסים בקלות למצב "אוטומט". אז כאמור המטרה שלנו בשבוע הזה היא לא לשנות את ההרגלים אלא לקבל טעימה מהאפשרויות הגלומות בהטמעת תודעת המקדש בחיינו. בע"ה נעסוק בנושא זה באריכות בחודש שבט שעניינו כח האכילה.
אז הנה הטעימה להיום (תרתי משמע…):
לפני הפעם הקרובה בה נבוא לאכול, נעצור לרגע אחד ונתבונן במזון אותו אנו עומדים לאכול. נשים לב באיזה אופן אנרגיית החיים מופיעה דרכו (דומם, צומח או חי). נדמיין את אנרגיית החיים מבקשת להשתחרר ולהתכלל במקורה. נדמיין כיצד מערכת העיכול שלנו הופכת חומר לאנרגיה, אשר תהפוך להיות חלק מאיתנו ובכח התודעה שלנו תתכלל במקורה, באמצעות התפילה או בעבודה רוחנית אחרת.
נהיה מעניין כאן?..
הבהרה: מדובר בתרגיל תודעתי בלבד. אני לא מטפל מקצועי ועבור אנשים מסויימים תרגול בתחום האכילה עלול ליצור קושי נפשי. במקרים כאלו יש להפסיק את התרגול מיידית.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate