הגענו אל התרגיל המסכם של השבוע השני בסדרה העוסקת במהות הקרבנות! השבוע הזה היה מעט מופשט ומורכב אבל ניתן לומר שממש צללנו (רוחנית…) אל תוך עולם הקרבנות וראינו הצעה להבנת התהליכים הרוחניים המתרחשים בעת ההקרבה. לאחר מכן הסברנו את המושג "נשמת המקדש" וראינו שיש למעשה "בית מקדש של מעלה" שנברא עוד לפני בריאת העולם ולמעשה – ממנו נברא העולם ובאמצעותו העולם ממשיך להתקיים בכל רגע ורגע.
כעת אנו מגיעים לשאלה "הגדולה": אם "בית מקדש של מעלה" קיים כל הזמן, מדוע בכלל צריך הופעה גשמית שלו במציאות ומה משמעותה? האמת שהשאלה הזו היא במובן מסוים שאלת השאלות, חידת הקיום האנושי. מה הכוונה? אנו מצויים כל הזמן במתח המתמיד בין החלק הגשמי לחלק הרוחני שבנו. מצד אחד אנו שואפים לצמצם את השפעת החלק הגשמי ולחזק את החלק הרוחני. מצד שני ניתן לשאול – אם החלק הגשמי הוא כביכול כל כך "בעייתי", אז מדוע בכלל יש לנו אותו?? למה בכלל נשמתנו היתה צריכה לרדת לעולם הגשמי ולא המשיכה להתענג ב"טבילה" במעיין החיים הרוחני? הרי עבור הנשמה זה התענוג הגדול ביותר שיכול להיות…
או במילים אחרות – אם אלקים רוצה שנהיה רוחניים, מדוע אנחנו כל כך מסתבכים במציאות הגשמית??? נראה שאין לנו את היכולת להבין את החידה הזו עד סופה. מסוג הדברים שהשאלה גדולה מהתשובה. ועם זאת – אנו יכולים להתבונן על עולמנו ולראות שיש סוד גדול שמסתתר בתוכו…
עולמנו בנוי כך שדווקא מתוך הקשר הגופני ביותר, נולדת (תרתי משמע) ברכת החיים הגדולה ביותר. האהבה אינה נשארת ברובד המחשבה, הרגש או הדיבור, היא מוכרחה להתבטא גם בגוף. האכילה, השינה או שאר צרכי הגוף, אינם רק "מס" שצריך לשלם. זה משהו מובנה בשגרת יומנו שאין לנו אפשרות להמשיך בלעדיו והם מזמנים לנו שערים לעבודה רוחנית ייחודית (על כך נרחיב בשבוע השלישי בע"ה).
עם ישראל לא נשאר במדבר, למרות ענני הכבוד, המשכן והמן שליוו אותו. הוא נכנס לארץ ישראל עם כל האתגרים והמורכבות שליוו אותו מאותו רגע, והתחיל "להזיע". כלומר אנו רואים שעולמנו נברא באופן כזה שהמטרה בסופו של דבר היא להופיע את הכבוד האלוקי דווקא בתוך המציאות הגשמית והחומרית. אולי איננו מבינים מדוע זה כך, אך אנו רואים שזהו המנוע הפנימי של המציאות.
*אז מי יבנה את בית המקדש השלישי?*
זו בדיוק מהותו של בית המקדש. נכון, יש את "נשמת המקדש", בית מקדש של מעלה שהוא למעשה המנוע הפנימי של המציאות, אשר מתחדשת בכל רגע ומקבלת חיות וקיום ממנו. אבל נשמת המקדש צריכה להופיע בתוך גוף – בית המקדש הפיסי… הסבר זה גם עוזר להתמודד עם השאלה – אז מי יבנה את בית המקדש השלישי? האם הוא ירד מוכן מהשמים או שייבנה ע"י בני האדם? אנו נרחיב בנוגע לשאלה הזו, שיש עליה מחלוקת גדולה בין שתי תפיסות מנוגדות, בחודש סיוון בע"ה. אך בינתים נתבונן עליה בהקשר שעליו אנחנו מדברים.
כדי לעשות זאת, אחרוג ממנהגי עד כה ואביא בשלמות ציטוט מתוך דברי הרמח"ל בספר משכני עליון, ציטוט שמסביר כיצד שתי התפיסות משלימות אחת את השניה:
"אֲבָל לֶעָתִיד, לֹא דַּי שֶׁיִּהְיוּ דּוֹמִים, אֶלָּא שֶׁהַבַּיִת הָעֶלְיוֹן יִתְפַּשֵּׁט וְיַגִּיעַ לְמַטָּה. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁמִּקְדַּשׁ שְׁלִישִׁי הוּא מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל מָקוֹם. כִּי לֹא יְעַקֵּר הַבַּיִת הָעֶלְיוֹן מִמְּקוֹמוֹ, רַק יִתְפַּשֵּׁט וְיַגִּיעַ לְמַטָּה; וְאָז יִבְנֶה סְבִיבוֹתָיו בִּנְיָן חָמְרִי כַּאֲשֶׁר לְעוֹלָם הַזֶּה, וְיִתְחַבֵּר בִּנְיָן בְּבִנְיַן לִהְיוֹת אֶחָד, לֹא יִתְפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה. וְהַכָּבוֹד יִהְיֶה שׁוֹרֶה בּוֹ בְּגִלּוּי גָּמוּר, וְהוּא הָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָּל בָּשָׂר כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" וְאָז תִּהְיֶה הַשַּׁלְוָה גְּמוּרָה בְּלֹא הֶפְסֵק כְּלָל."
אז מי יבנה את בית המקדש השלישי?
זה כמו לשאול מי "בורא" תינוק. הרי התינוק עשוי מגוף ונשמה מחוברים. את הגוף תורמים ההורים, והנשמה – היא מגיעה ממעיין החיים הגדול… גם כאן, הרמח"ל ממש מתאר כיצד "נשמת המקדש" מתפשטת ויורדת לעולם, ומתלבשת בתוך "גוף" חומרי – בניין פיסי שנבנה כפי שבניינים נבנים בעולם שלנו (להבנתי – הכוונה היא שהבניין יבנה ע"י אדם).
בהופעת המציאות השלימה של המקדש, כלומר נשמת המקדש שמאירה בתוך גוף המקדש הפיסי, יהיו שותפים בני האדם יחד עם בורא העולם. נזכיר שוב שבעת חורבן הבית, חלילה לא חרב בית המקדש של מעלה, אלא התנתק הקשר בינו לבין גופו – בית המקדש הפיסי. הגוף התפרק והנשמה כבר אינה מאירה בעולם אך היא עדיין קיימת וכאמור – באמצעותה מגיע כל שפע הקיום הטבעי שבמציאות בכל רגע ורגע. ההבנה הזו, פותחת לנו פתח לעבודה תודעתית מיוחדת במציאות שבה בית המקדש השלישי עדיין אינו בנוי.
אם אנו מבינים שבית המקדש של מעלה קיים כל הזמן, אנו יכולים לשאול את עצמנו האם וכיצד נוכל "לבקר" בו באמצעות התודעה שלנו, ולעשות משהו מהתהליכים הרוחניים עליהם הרחבנו במהלך השבוע האחרון? זהו בדיוק הנושא של השבוע השלישי והאחרון במיני קורס שלנו.
אנו נרחיב על כך בתרגיל הבא, ובינתים: *נעצום עינים ונדמיין את בית המקדש של מעלה. נדמיין אותו כנשמה המשתוקקת לחזור ולהאיר בתוך גוף. נשים לב אילו רגשות עולים בתוכנו. האם יש שם געגוע, צער, חמלה או אולי אדישות?*
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate