בתרגיל הקודם הזכרנו את ההבדל העצום בין עבודת ה' בזמן המקדש לעבודת ה' אליה אנחנו רגילים מאז החורבן. בזמן המקדש "האהבה דוחקת את הבשר" ותהליכי המפגש וההתכללות נחווים בצורה חושית וגופנית של ממש, בעת העליה למקדש בירושלים. ואילו כיום אנחנו רגילים לעבודה שעיקרה בעולם המחשבה והדיבור. לדבר הזה יש השפעה לא רק אישית אלא גם קוסמית – על האנושות כולה וגם על הדומם, הצומח והחי כולו. אם כך, נשאלת השאלה האם וכיצד נוכל לזכות למשהו מזה גם בעת שאין לנו בית מקדש, ומה היא הדרך לזרז את הקמתו?
*נשמת המקדש*
כדי לענות על השאלות הללו נתבונן היום על מושג מאוד חשוב שהוזכר לאורך התהליך עד כה אך טרם התעכבנו עליו. חז"ל לימדו אותנו שלכל דבר במציאות יש שורש רוחני. ניתן לראות זאת כמעין עץ הפוך. מה הכוונה?
כדי להסביר זאת, נתבסס על תיאורו של הרמח"ל בפתיחת ספרו "משכני עליון". (כמובן כל טעות בתיאור מקורה בהבנה או בהסבר לא מדוייקים שלי, ולא במקור).
לעץ יש שורשים נסתרים מתחת לאדמה. אמנם לא רואים אותם אך כל קיומו של העץ עד לעלה הקטן ביותר תלוי באותם שורשים, ומהם הוא יונק את חיותו ומזונו. באופן דומה, לכל דבר במציאות שאנו מכירים (שהיא מכונה "המציאות התחתונה" או ה"גשמית") יש שורש רוחני (המכונה "עליון"). למעשה, התיאור ההפוך יהיה מדויק יותר: מערכת השורשים הרוחנית היא בעצם המציאות ה"אובייקטיבית" במהותה, והיא מופיעה ומתלבשת בעולם שלנו הגשמי כמערכת הדצח"ם המרכיבה את כל מה שבעולמנו.
כשם שהעץ מתחיל מזרע אחד קטן שממנו יוצאים כל השורשים, וכשם שאותו זרע מכיל בתוכו את כל התבנית ואת כל הפוטנציאל של העץ ה"שלם" כך גם למערכת השורשים הרוחנית של העולם יש נקודה אחת שהיא "השורש של השורשים". נקודה זו מכונה בשם "אבן השתיה" כי היא התשתית של כל המציאות, וכנגדה יש נקודה גשמית במציאות שנקראת גם כן "אבן השתיה".
בנקודה זו נוצר "בית מקדש של מעלה" שעל פי הגמרא בנדרים ל"ט הוא אחד משבעה הדברים שקדמו לבריאת העולם. המשמעות היא שקיומו של העולם תלוי בקיומו של בית המקדש של מעלה! בכל רגע ורגע הוא משפיע קיום, חיות והתחדשות לעולם כולו, בהיותו הנקודה הכי שורשית של המציאות כולה. מציאות זו מכונה "נשמת המקדש", המהות הרוחנית שהיא למעשה עיקר המקדש.
אז אחרי שהבנו את המושג הזה (בתקווה שההסבר היה מספיק ברור…) יתכן ועולה השאלה אז מה המשמעות של המקדש הפיסי, הגשמי? אם נשמת המקדש קיימת ומשפיעה כל הזמן, למה אנחנו זקוקים ומצפים לגוף המקדש? בכך נעסוק בתרגיל הבא בע"ה.
להיום, אני רוצה להזמין את עצמי ואתכם להתבונן עוד על רעיון "השורשים הרוחניים": נעצום עינים ונדמיין את החדר או המקום בו אנו נמצאים. נדמיין שאנחנו עלה קטנטן על ענף קטן שיוצא מתוך עץ ענק. נעשה מעין "zoom out" ונראה את המבנה בו החדר שלנו נמצא, ובו אנשים נוספים. כעת נתרחב עוד ונראה את העיר כולה ובה הרבה בניינים כאלו. נמשיך הלאה ונראה את המדינה שבה ערים רבות כאלו, וכך הלאה עד שנראה את העולם כולו כאשר אנחנו נקודה כל כך קטנה, אחת מרבות. נרגיש כיצד אנחנו עלה קטנטן על עץ החיים העצום שאנו חלק ממנו.
אני מניח שלרובנו (ובוודאי לעצמי) יהיה כמעט בלתי אפשרי להחזיק את המחשבה הזו לאורך כל היום. אך מה יקרה אם נתחבר אליה 3 פעמים ביום לפחות? מוזמנים לשתף בהודעה חוזרת או בקבוצה.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate