אנחנו נמצאים בסיומה של הסדרה העוסקת בתהליכי ה"לעתיד לבוא". מאחר ומדובר בסדרה ארוכה ומורכבת, נקדיש את הלימוד היום לסיכום כללי של התוכן ולהמחשה שלו, תוך התייחסות והצעת כיוון לאתגרים המלווים אותנו ביום יום, נכון לזמן כתיבת שורות אלה (תמוז תשפ"ה).
העיקרון המרכזי שראינו לאורך כל הדרך הוא ההפרדה בין שני "מסלולי גאולה", וזאת על בסיס הגמרא במסכת סנהדרין צ"ד – "בעתה" ו"אחישנה". רק כדי להמחיש את הרעיון, נציע כעת שני תסריטים דימיוניים שלי המנסים לחבר את הנקודות השונות שראינו לכדי "סרט" אחד עבור כל אחד מהמסלולים. נזכיר שכפי שראינו לאורך הדרך, הפרטים יכולים להשתנות ועד שיהיו לא נדע איך יהיו.
****
נתחיל עם מסלול "אחישנה". גאולה במסלול זה היא גאולה יחסית מהירה, ניסית, ופשוטה יותר. במובן מסוים זהו המסלול האידיאלי והקלאסי שאנחנו חושבים עליו כשאנחנו חושבים על מילים כמו גאולה, בית מקדש ומשיח. מסלול הגאולה הזה תלוי בכך שעם ישראל יהיה בגדר "זכו". ככל הנראה הכוונה היא שעם ישראל יחזור בתשובה, יבקש את הגאולה ויעשה כל מה שצריך כדי להיות ראוי להיגאל. במסלול הזה אנו יכולים לדמיין שהדברים מתרחשים בצורה אידיאלית: עם ישראל מתעורר לבקש כולו את ה', מתקן את דרכיו ובמיוחד את נקודת אהבת ישראל והאחדות. סימן כלשהו, אולי תקיעת שופר שמימית, מבשרת לעם ישראל בעולם כולו שהגיע הזמן לעלות לארץ ישראל ולכונן שם מחדש את הממלכה היהודית. עם ישראל מגיע לארץ ישראל, אולי בדרכים ניסיות, אולי בבת אחת. בארץ ישראל ההתעוררות הרוחנית עוד יותר מתחזקת ומתחילים להרגיש רוח חדשה, כאילו לב האבן מתחיל להשתנות ללב בשר. רוח הקודש חוזרת לפעם ולהופיע בעם ישראל. מבין כל הדמויות שזוכות לשפע הרוחני הזה, מתבלטת דמות אחת של אישיות ענקית, אדם שהוא גם איש רוח במדרגה הקרובה למשה רבינו, וגם בעל תכונות מנהיגות יוצאות דופן. אדם זה מחזיק במגילת יוחסין המייחסת אותו עד לדוד המלך. הוא נמשח למלך, אולי ע"י אליהו הנביא שיורד מהשמים, או ע"י נביא אחר שזוכה לרוח נבואה, ומודיע על כוונתו לבנות את המקדש. ייתכן שבית המקדש יורד בנוי ומוכן מהשמים, יתכן שהוא ייבנה ע"י עם ישראל כמו המקדשים הקודמים וכפי שכתוב בהלכה, וייתכן שילוב – עם ישראל בונה את גוף המקדש, ואילו "נשמת המקדש" (בית מקדש של מעלה) יורדת ושוכנת בתוך בית המקדש הפיסי.
מהעולם כולו מגיעים לחוות התעלות רוחנית, מבקשים לדבוק בעם ישראל ולהיכנס תחת מטרייתו הרוחנית. שפע של כסף וזהב יחד עם מתנדבים רבים זורם לארץ ישראל, יוצרים מצב שבו אף אחד מישראל לא צריך יותר לעבוד. הזמן מנוצל להעמקת הלימוד וההתעלות הרוחנית. מיליוני בני אדם מבקשים לבוא וללמוד את תורת ה' וכל אחד מישראל חונך לפחות 10 גויים ומדריך אותם אישית בדרכי עבודת ה' לבני נוח.
האנושות כולה הולכת ומתעדנת עד שיום אחד כולם פשוט "נרדמים" ומתעוררים מחדש בגוף מואר במציאות שמרגישה ממש גן עדן…
***
לעומת זאת מסלול "בעתה" הוא המסלול שאנחנו כרגע נמצאים בתוכו, והוא מבטיח שלא משנה מה עם ישראל יעשה, הגאולה חייבת להגיע. אלא שתהליכי הגאולה מתרחשים בצורה נסתרת, באירועים שנראים כלפי חוץ כאירועים טבעיים היסטוריים. עם ישראל מתחיל לחזור לארצו מתוך בקשה להיות "עם נורמלי" ככל העמים, ובתהליך איטי מצליח להקים מדינה, שמנותקת לחלוטין מרעיון המקדש. מובילי התהליך בטוחים בכוחם ויכולתם, ומצד שני המתנגדים לתהליך רואים בכך חטא של מרידה בגלות. אך המביטים בעין פנימית יודעים לפרש שמדובר בהופעה של משיח בן יוסף שקודם למשיח בן דוד. כטבעו של עולם, התהליך רצוף משברים, עליות וירידות, ובשלב מסוים החזון של "עם ככל העמים" מתנפץ אל מול המציאות המורכבת. עם ישראל נדרש לעדכן את החזון המשותף, וזה תהליך מורכב וקשה. מצד אחד מעטים מאוד רואים בבהירות את החזון המקדשי של "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ועוד פחות מוכנים לדבר על זה ולהציע את זה כחזון אלטרנטיבי. מצד שני, אותם אנשי "בית יוסף" שהתרגלו להיות המנהיגים והמובילים של המרחב הציבורי, מתקשים לוותר על עמדות הכח וההשפעה שלהם, ונמצאים בחרדה אמיתית מפני השינוי שנתפס כמאיים על החירות, פרימיטיבי, מוזר ומסוכן. בתווך, נמצאים "הרוב השקט". מצד אחד מבינים שחייבים לשמר את הייחודיות היהודית של המדינה, ומצד שני חרדים מפני מלחמת אחים.
עד כאן ניתוח פרשני של ה-150 שנה האחרונות… מכאן ואילך התסריט ימשיך באופן דימיוני, כסוג של תפילה…
תהליך ההרכבה של שני המחנות ל"עץ אחד" הוא תהליך ארוך. תהליך שדורש לבנות מחדש אמון אחרי עשרות שנים, שלא לומר אלפי שנים,של חשדנות גדולה מאוד. אנשי "בית דוד" נדרשים להכיר בכך שללא אנשי "בית יוסף" החזון שלהם לא יכול להיות שלם. הם מנסים להבין מדוע הם מייצרים כזו אימה אצל אחיהם? מנין הפחד המצמית? הם מתחילים להיפגש ולדבר באופן בלתי אמצעי. הם מגלים שמתחת לפני השטח אנשי בית יוסף חווים התנשאות, חוסר אחריות, וזלזול. בכל פעם שהוטח בהם "אתם לא יהודים", הם נשבעו להוכיח שדווקא הם "היהודים האמיתיים". אף אחד מהם לא באמת מאמין שניתן לנתק את עם ישראל מתורת ישראל ומארץ ישראל לחלוטין. אבל הבעתה מפני הבלתי צפוי – פשוט משתקת.
ככל שעובר הזמן, מעגל ה"כוספים" למימוש חזון המקדש, הולך וגדל. הדור הצעיר מתחבר בהמוניו לחזון החדש. שני הצדדים מבינים שהגיע הזמן להגיע להסכמות. אמנה חדשה נכתבת, אמנת "הבחירה החופשית". הרעיון המכונן הוא לאפשר בחירה חופשית רוחנית לכל אדם בעולם. מוסכם שהגיע הזמן לכונן בית מקדש שיהווה מרכז רוחני עולמי דרכו כל אדם יוכל לבחור האם וכיצד לחזק את הקשר שלו עם הבורא. מאידך, כל אחד מישראל יכול לבחור כיצד לחיות את חייו הפרטיים מתוך חירות מוחלטת.
האמנה שנוסחה ע"י נציגים משני המחנות, מאושרת במשאל עם מיוחד ברוב מובהק בקרב היהודים בארץ. מיד לאחר מכן נערכות בחירות ונבחר ראש ממשלה שמבטיח ליישם את האמנה כלשונה. משרד ראש הממשלה רוכש את "מכון המקדש" והופך אותו לגוף לאומי שאחראי על התהליכים להקמת המקדש. קול קורא מזמין אומנים, הוגים ואנשי רוח לקחת חלק בתכנון המקדש…
אל מול מפגן האחדות והעוצמה, אויבי ישראל מבית ומחוץ מרימים דגל לבן, ואלו הנמצאים בשטח שבין הירדן לים מהגרים למדינות אחרות. חלקם מבקשים להישאר בארץ ולהצטרף לתנועת "בני נח" העולמית המתפשטת בעולם כאש בשדה קוצים… גם במסלול זה אנחנו יכולים לדמיין תהליך הזדככות והתפתחות שיגיע בסופו של דבר עד למציאות של תחיית המתים והתחדשות העולמות…
אשמח לשמוע מה דעתך על התסריט הדימיוני הזה, שמנסה להתמודד עם האתגר הגדול ביותר של עם ישראל, אתגר האחווה, ולהכריז בקול גדול "עוד יוסף חי"! למעשה אתגר זה התחיל עוד הרבה לפני הופעת שבטי יוסף ויהודה, ניתן לומר שהוא התחיל עוד בקין והבל… האם נזכה דווקא בדורנו לתקן את החטא השורשי הזה? הלוואי.
ומה בינתים? האם יש דרך לזרז את הגאולה גם כשנמצאים במסלול בעתה? בכך נעסוק בתרגיל הבא אשר יסגור סופית את הסדרה הזו.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate