ראינו את הנבואה על מספד מאוד כבד בירושלים בסיומה של מלחמת גוג ומגוג, שעל פי הגמרא יהיה על משיח בן יוסף שנהרג (!) ושעל פי תרגום יונתן בן עוזיאל, המספד הזה מקביל למספדים שהיו על אחאב מלך ישראל שהיה מצביא גדול, ויאשיהו מלך יהודה שהיה גדול החוזרים ומחזירים בתשובה.
עד כאן חלקי הפאזל, וכעת אנו ניגשים לשלב שבו אנו מנסים לפענח את ה"תמונה", המשמעויות העולות מאוסף הפרטים, ומתוכם לנסות להבין מה שאפשר על מה צפוי לנו בתהליך הגאולה בשלב של משיח בן יוסף, שאנו יודעים שהוא *קודם* לשלב של משיח בן דוד (שהרי הגמרא מספרת על כך שמשיח בן דוד יראה את משיח בן יוסף שנהרג, ובעקבות כך יבקש מהקב"ה חיים).
נזכיר שמדובר בסוגיה עלומה שאינה מוזכרת במפורש בתנ"ך, גם לא בתלמוד הירושלמי, ובתלמוד הבבלי רק בדף אחד (סוכה נב) שם המושג מופיע פעמיים. הנושא כן קיים בצורה יחסית משמעותית בתורת הסוד, אבל מסיבות שונות ההתעסקות בנושא המשיחיות בתקופת הגלות הצטמצם מאוד, וזו הסיבה שיש כל כך הרבה ערפל סביב הנושא, על אף חשיבותו העצומה. היחידים שהמשיכו לעסוק בנושא היו המקובלים בהשראת הזהר וכתבי האר"י, ובמיוחד ניתן לציין את השל"ה הקדוש, הגאון מוילנא, הרמח"ל, הרב קוק ובעקבותיו – מניטו (הרב יהודה ליאון אשכנזי).
"המספד בירושלים" הוא גם כינוי לנאום מיוחד שנשא הרב קוק, בתאריך כ' תמוז בשנת תרס"ד (1904) שבועות ספורים לאחר עלייתו ארצה בכ"ח באייר. הספד זה ניתן דווקא בעיר יפו ואשר הרב קוק התמנה להיות הרב שלה (יחד עם שאר המושבות החדשות), אך נקרא כך מאחר והוא עוסק באותו מספד בירושלים המוזכר בספר זכריה.
האדם שלכבודו נישא נאום זה היה מייסד התנועה הציונית, בנימין זאב הרצל, אשר נפטר באופן מפתיע בגיל 44 בלבד, כ-10 שנים לאחר שהתחיל את פעילותו למען הציונות. בדמותו של הרצל נעסוק מעט במהלך חודש אייר, והמעוניינים להרחיב כבר עתה יכולים לפנות למאמר קצר שכתבתי על דמותו: https://doronherzog.org.il/herzel/ . מותו בגיל צעיר כל כך בוינה היכה בתדהמה את העולם היהודי, והספדים רבים ניתנו במקומות רבים בעולם. מכובדי העיר יפו ביקשו לכבד את הרב קוק בנוכחותו ואף לשאת דברים לזכרו. הרב קוק מספר באיגרת שמבחינתו לא היה מדובר בדבר פשוט, אך בשל הרצון לקרב את אנשי הציונות אל היהדות באמצעות קשר של אהבה, הוא החליט להיענות לבקשה. הנאום של הרב קוק *לא כלל* דברי הספד להרצל כאדם פרטי, אבל עסק ביסודות הסוגיה של משיח בן יוסף ויחסו עם משיח בן דוד, ואנו ניעזר בנאום בשביל לנסות לפענח את החידה. מאחר ומדובר בנאום ארוך (כשעה שלימה!) לא נוכל להביא אותו מילה במילה, אלא ניגע ברעיונות המרכזיים הקשורים לנושא שלנו. מומלץ מאוד לקרוא את הנאום בספר "מאמרי הראי"ה" או למצוא אותו ברשת.
הרב קוק פותח עם השוואה בין עם ישראל כאומה שניתן לראות אותה כ"אדם כללי" לבין אדם "פרטי" מישראל. לכל יהודי יש גוף שמבחינה ביולוגית הוא זהה לגוף של כל אדם אחר מהאנושות, ובמובן מסוים אפילו דומה לגוף של בעלי חיים, ולעומת זאת יש לו נשמה יהודית שהיא הדבר המבדיל מבחינה מהותית בין אדם מישראל לבין אדם שאינו מישראל. "תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת", אומר הרב קוק, "הוּא שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף חָזָק וְאַמִּיץ וּמְפֻתָּח כָּרָאוּי וְהַנְּשָׁמָה בְּרִיאָה וַחֲזָקָה וּמְשֻׁכְלֶלֶת, מוֹשֶׁכֶת אַחֲרֶיהָ בְּכוֹחָהּ הָאַדִּיר אֶת כָּל כּוֹחוֹת הַגּוּף הָאַמִּיצִים וְהַחֲזָקִים לְתַכְלִית הַשֵּׂכֶל הַטּוֹב וְהַטָּהוֹר…". כאשר שני החלקים האלה, הגוף והנשמה, פועלים במלוא עוצמתם אך בהרמוניה כאשר לכל אחד ברור תפקידו והיחס אל השני – הרי שהאדם נמצא ממש בשלמותו. אם האדם ינסה להתמקד רק באחד מהחלקים האלה הרי שהוא יתנוון וגם החלק שבו התמקד – לא יוכל לבוא לידי ביטוי שלם. באותו אופן בדיוק, עם ישראל כאומה, יש לו שני חלקים – יש בו בחינה לאומית שבה הוא זהה לכל העמים האחרים, (לדוגמה הוא זקוק למערכות ביטחון, בריאות, תחבורה, כלכלה וכו'), ויש לו קומה ייחודית המייחדת רק אותו בתור עם ישראל (הן מבחינת הקשר הייחודי עם הקב"ה והן מבחינת השליחות להיות "אור לגויים"). גם ברמה הכללית שתי הבחינות צריכות מצד אחד להיות במלוא עוצמתן ומצד שני לדעת את תפקידן והיחס אל הבחינה האחרת, על מנת שעם ישראל יהיה בשלמות.
אומר הרב קוק ששתי הבחינות האלה באו לידי ביטוי באמצעות שני שבטים בעם ישראל – אפרים ויהודה, שלמעשה יונקים את מהותם משני המנהיגים שיצאו מיעקב – יוסף ויהודה. "יוסף הצדיק" שאגב היום, א' תמוז, הוא על פי המסורת יום פטירתו(!), מצד אחד היה זה שדאג לכל הפן החומרי של בית יעקב בתקופת הרעב במצרים, הוא התערב בין "הגויים" במצרים והצליח שם מבחינה חומרית, ועם זאת היה זה ששמר על צדיקותו וקדושתו אפילו במקום הכי נמוך ומזוהם מבחינה רוחנית!
לעומתו יהודה ושבט יהודה, מסמלים דווקא את הפן הייחודי בעם ישראל, ששונה ונבדל משאר האומות.
מלכתחילה, מלכות בית דוד היתה אמורה לכלול בתוכה את שני הכוחות הללו בצורה הרמונית! במאמר מוסגר נזכיר שדוד עצמו כלל בתוכו תכונות שנראות הפוכות, ולמעשה הביא לידי ביטוי את שני הכוחות. זה רמוז בפסוק המתאר את דוד לראשונה: "אַדְמוֹנִי *עִם* יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי". כמו כן הוא היה משבט יהודה התמנה למלך לאחר שאול שהיה משבט בנימין (אחי יוסף). הוא התחתן עם מיכל בת שאול ובנם המשותף (אם היה נולד) היה אמור להיות הביטוי השלם של החיבור עם בין בית יהודה לבית יוסף. אלא שהקשר עם מיכל קרס ויורש העצר לא נולד. גם יהונתן אח מיכל, כרת ברית עם דוד, וביקש להיות המשנה שלו, ובכך להביא לידי ביטוי את החיבור וההרמוניה בין שני הכוחות. לאחר מותו דוד מנסה לשמור על הקשר עם בית יוסף באמצעות דאגה לבנו הנכה של יהונתן מפיבושת, וחז"ל אומרים שכאשר גם הקשר הזה התפרק, באותו הרגע הוכרע בשמיים שמלכות ישראל השלימה תתפרק לשתי ממלכות (!).
פיצול הממלכה הביא לכך שממלכת ישראל שבה היו עשרת השבטים, בהנהגת ירבעם משבט אפרים, הביאה לידי ביטוי את הפן החומרי (המקביל אל הגוף במשל האדם), ואילו בממלכת יהודה היה את המקדש והיא הביאה לידי ביטוי את הפן הרוחני המייחד את עם ישראל. למרות הפיצול, היה פוטנציאל לשיתוף פעולה בין הממלכות באופן שכל אחת תתרום לשניה מכוחה המיוחד, וכך "הַמַּחַץ הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְרַפֵּא" בלשון הרב קוק. במקום זה, ממלכת ישראל נטתה אחרי העבודה זרה בצורה קשה מאוד, וגם ממלכת יהודה לא הצליחה להשלים את הפן החומרי באמצעות התעלות רוחנית מיוחדת, ולכן גם היא נפלה בסופו של דבר אל החטא.
וכך הפכו שני הכוחות האלה, הכח החומרי המשותף לכל האנושות, והכח הרוחני המיוחד לישראל, להיות מעין כוחות המנוגדים אחד לשני במהלך הגלות של עם ישראל. אמנם עשרת השבטים אבדו, אבל גם בקרב ה"יהודים" הנשארים מממלכת יהודה, הופיעו שני הכוחות האלה, אלא שבמקום ליצור השלמה והפריה הדדית כמו שיש בין הגוף לנשמה, בדרך כלל זה הופיע בצורה של התנגדות ומחלוקת ביניהם. מסביר הרב קוק שהדגשת הפן הרוחני הייחודי לישראל היא למעשה בניה של התשתית להופעת משיח בן דוד, ואילו הדגשת ההיבט הלאומי והחומרי של עם ישראל במובן של "עם ככל העמים" היא יצרה והניחה את התשתית להופעת *משיח בן יוסף.*
לקראת סיום הגלות, מתעוררים שני הכוחות המשיחיים האלה ביתר שאת, וכעת עולה השאלה – מי מהם צריך להוביל את התהליך? מי יבוא לפני מי? האם וכיצד ניתן להגיע למצב ששני הכוחות יהיו בהרמוניה ולא נחזור שוב על חטא הפיצול שהביא לקריסת שתי הממלכות?
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate