בתרגיל הקודם סקרנו את המושג "המלך המשיח" ואת דמותו של "משיח בן דוד" כפי שעולה מסקירה ראשונית של התנ"ך. נעסוק שוב בנושא זה כאמור גם בסדרה לקראת ל"ג בעומר וגם בחודש אדר א' בשנה מעוברת. כעת נצלול יותר פנימה, ונגלה שאם חשבנו שסוגיית "משיח בן דוד" היא סוגיה מורכבת ומלאת ערפל, הרי ש"המשיח השני" היא סוגיה הרבה יותר עלומה, אולי אפילו מודחקת!
אז האם יש יותר ממשיח אחד?? מסתבר שכן, אע"פ שהדבר אינו מפורש לגמרי בתנ"ך אם כי ניתן למצוא לכך רמיזות כפי שנראה מיד. הגמרא במסכת סוכה נ"ב עוסקת בנושאים של עתיד לבוא, ומזכירה פעמיים את משיח בן יוסף. נציין שדף זה הינו המקור היחיד בתלמוד הבבלי (ככל הידוע לי) שבו מוזכר המושג, ואילו בתלמוד הירושלמי המושג "משיח בן יוסף" לא מוזכר בכלל! (אם ידוע לך אחרת אשמח מאוד לשמוע!). פעם אחת שהגמרא מזכירה את הנושא, היא בהקשר לפסוק אותו כבר הזכרנו במהלך הסדרה, בספר זכריה פרק ב: וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִׁים. בפסוק הבא מבואר שאותם חרשים יהרסו את הקרנות אשר שברו ופיזרו את הישוב העברי בארץ ישראל. מסבירה הגמרא מי הם אותם חרשים: אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְאֵלִיָּהוּ, וְכֹהֵן צֶדֶק (הכוונה לשם בן נח). אם כך בתהליך הגאולה יהיו שותפים שני משיחים – אחד בן דוד ואחד בן יוסף! מיהו אותו משיח בן יוסף ומה תפקידו???
כאמור הגמרא בדף זה מזכירה את משיח בן יוסף פעם נוספת, ו"העסק" מסתבך עוד יותר. אבל כדי להיכנס לגמרא הזו, עלינו לראות קודם את הפסוקים שבהם דנה הגמרא, גם הם מספר זכריה (פרק יב), כאשר ההקשר המדובר הוא סיום מלחמת גדולה על ירושלים, אשר המפרשים מסבירים שהיא מלחמת גוג ומגוג: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם. הקב"ה מתאר כיצד הוא ישמיד את כל הגוים שבאו להילחם בישראל. ואז: וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַ͏ִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים. יש כאן תיאור של איזו רוח חדשה המכונה "רוח חן ותחנונים" אשר "תישפך" על בית דוד. כנראה שהרוח הזו תאפשר מבט חדש על המציאות, ומתוך כך תעלה תמונה לא פשוטה:
וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר. מישהו נדקר ומת, ויש עליו מספד כבד מאוד, כמו מספד שסופדים לבן *יחיד* שנהרג! ולאחר מכן המספד מתואר כמספד מריר כמרירות אשר מספידים בן *בכור* שנהרג. שזו גם טרגדיה גדולה אך קצת פחותה יותר מאשר בן יחיד שאין לו אחים כלל. הפסוקים לא מגלים לנו מיהו הנדקר ומדוע יש עליו מספד כל כך כבד! אך הם ממשיכים לפרט את עוצמת המספד: בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלַ͏ִם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ-רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן.
וואו העלילה מסתעפת עוד יותר – המספד בירושלים יהיה כל כך גדול, עד שהוא יזכיר את המספד של "הדדרמון" בבקעת מגידון… וכאן אנו מגיעים לפסוק שממנו מתחילה הגמרא את הדרשה שלה, מאחר וההקשר הוא ההפרדה שהיו עושים בבית המקדש בין גברים לנשים בזמן שמחת בית השואבה: וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד, מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. הגמרא לומדת מכאן שאם בזמן צער יש לשמור על הפרדה, קל וחומר בזמן שמחה.
מאחר והגמרא הזכירה את המספד בירושלים שיהיה לאחר מלחמת גוג ומגוג, היא מבקשת להבין מה עניינו של המספד? וכאן מגיעה מחלוקת חכמים אשר מתחברת לנושא בו אנו עוסקים: פְּלִיגִי @בַּהּ רַבִּי דּוֹסָא וְרַבָּנַן. חַד אָמַר: עַל *מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג,* וְחַד אָמַר: עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג. בום! לפי אחת הדעות כאן, משיח בן יוסף צפוי להיהרג במלחמת גוג ומגוג, ויהיה עליו הספד כבד מאוד! ולעומת זאת לפי הדעה השניה, המספד הוא על שחיטת היצר הרע! (על כך שואלת הגמרא מדוע יש לבכות, לכאורה יש לשמוח, ומסבירה שהצדיקים רואים את היצר הרע כהר גבוה ובוכים על שהצליחו לגבור עליו, והרשעים רואים אותו דק כחוט השערה ובוכים שלא הצליחו לגבור עליו).
בהמשך הגמרא מתואר שמשיח בן דוד קיבל אפשרות מהקב"ה לבקש ממנו כל מה שירצה, וכיוון שראה את משיח בן יוסף שנהרג, אמר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא חַיִּים. והקב"ה עונה לו: חַיִּים, עַד שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ כְּבָר הִתְנַבֵּא עָלֶיךָ דָּוִד אָבִיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לוֹ וְגוֹ׳״.
וואו, איזה כתב חידה מביאה פה הגמרא בנוגע למשיח בן יוסף והיחס למשיח בן דוד! אבל רגע לפני שננסה לפזר מעט מהערפל, עלינו להוסיף עוד חתיכה אחת אל הפאזל. ראינו שההספד בירושלים יהיה כבד כמו ההספד על "הדדרימון בבקעת מגידון". על מה מדובר? אנו לא מכירים בתנ"ך שום אירוע כזה… החידה הזו נפתרת באמצעות גמרא אחרת, ממסכת מגילה דף ג'. שם מתואר שיונתן בן עוזיאל תרגם לארמית את הנביאים, אלא שאז קרה משהו דרמטי: …נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מִי הוּא זֶה שֶׁגִּילָּה סְתָרַיי לִבְנֵי אָדָם? עָמַד יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי הוּא שֶׁגִּלִּיתִי סְתָרֶיךָ לִבְנֵי אָדָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי, וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקֹת בְּיִשְׂרָאֵל. יונתן בן עוזיאל מגלה סוד נסתר עצום ובשמים לא כל כך אוהבים את זה, אבל הוא מתעקש שעשה זאת לשם שמים "כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל". וכיצד זה קשור אלינו? בהמשך הגמרא אומר רב יוסף שישנו פסוק אחד שללא התרגום לא היינו יכולים להבין אותו לעולם, וזהו בדיוק הפסוק שבו אנו עוסקים, המתאר את ההספד בבקעת מגידו. ומהו התרגום שמבאר את הפסוק באמצעות התרגום לארמית? נתרגם את התרגום חזרה לעברית: "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמו המספד של אחאב בן עמרי שקטל אותו הדדרמון בן טברימון ברמות גלעד, וכמו המספד ליאשיה בן אמון שקטל אותו פרעה נכו בבקעת מגידו".
מה זה?? אנחנו הולכים ומסתבכים… אז לפי תרגום יונתן בן עוזיאל, המספד בירושלים כל כך גדול, שיש להשוות אותו לא למספד אחד אלא לשני הספדים שונים! ולא רק שונים, אולי יש לומר הפוכים!
מספד אחד הוא מספד של המלך אחאב, שנחשב למלך שהיה עובד עבודה זרה ברמה הנוראית ביותר מכל מלכי ישראל (והתחרות קשה כידוע…). ועם זאת, מבחינה מדינית, בטחונית וכלכלית, הוא נחשב לאחד המלכים העוצמתיים ביותר, ובימיו שגשגה ממלכת שומרון והגיעה לשיאים מבחינת גודלה וחוזקה הצבאי, המדיני והכלכלי. סופו של אחאב היה במלחמה נגד מלך ארם שבה פגע בו "חץ תועה" והוא בגבורה רבה המשיך לעמוד במרכבתו על מנת לתת ביטחון לצבא, על אף שאיבד דם לאורך היום כולו עד שלבסוף מת מפצעיו.
המספד השני הוא למי שנחשב אולי למלך יהודה הצדיק ביותר – יאשיהו. בגיל 7 התמנה למלך לאחר שאביו שהיה עובד עבודה זרה נהרג במרד. בספר מלכים מתואר שבגיל 26 התגלה ספר תורה בבית המקדש, וכשיאשיהו קורא בו (אולי לראשונה?) הוא קורע את בגדיו ומתחיל מיד במהפיכה רוחנית בממלכת יהודה, עושה פסח עצום ולמעשה מחזיר את כל הממלכה בתשובה! עליו נאמר פסוק מדהים: וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ. למרות צדיקותו הרבה, ואולי דווקא בגללה (!) סופו היה טראגי: פרעה נכו מלך מצרים ביקש לעבור עם צבאו דרך ארץ ישראל במטרה להילחם בממלכת בבל. הוא מבקש מיאשיהו שלא יתערב כדי שלא ייפגע, אך יאשיהו בטוח בצדקותו, ויוצא למלחמה כדי לעצור את צבא פרעה, בבקעת מגידו. לפי חז"ל הוא הבין את הפסוק "וחרב לא תעבור בארצכם" כפשוטו, שגם "חרב של שלום" אסור שתעבור בארץ. זו היתה טעות, וגם יאשיהו מוצא את מותו בקרב ע"י החיצים שפוגעים בו.
נסכם את חלקי הפאזל שראינו עד כה: שני מלכים אדירים, אחד מבחינה מדינית והשני מבחינה רוחנית, אחד של ממלכת ישראל ואחד של ממלכת יהודה, נהרגים בקרב ע"י חץ שפוגע בהם, והמספד על שניהם הוא, על פי תרגום יונתן בן עוזיאל, אב הטיפוס להספד בירושלים שעל פי הגמרא הוא מספד על משיח בן יוסף שייהרג במלחמת גוג ומגוג!
אז איך מפענחים את הפאזל הזה? מהי התמונה העולה מחיבור החלקים?? לשם כך ניעזר ברב קוק ובמספד היסטורי אחר שהיה בירושלים, אבל זה כבר יחכה לתרגיל הבא…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate