תהליך הבאת הביכורים מתקרב אל נקודת השיא. החקלאי כבר נכנס עם הטנא על כתפו, התקדם בהליכה שקטה אל שערי העזרה והלוויים קידמו את פניו בשיר מיוחד. כעת הוא ניגש אל הכהן ומתחיל את מצוות ה"מגיד" של הבאת הביכורים:
ג וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: *הִגַּדְתִּי* הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ
הלשון הזו מפתיעה – מדוע האדם צריך לומר "הגדתי היום"? הרי הוא פשוט אומר… אלא שזו פתיחה לכך שעצם האמירה במעמד הזה היא אירוע בעל משמעות. על פי מרטין בובר שפירש את הפרשיה הזו בצורה ייחודית, יש כאן מעין עדות שמעיד אותו אדם על עצמו. ומה היא העדות?
כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.
האמנם?? האם כל חקלאי בכל דור יכול להעיד על עצמו שהוא בא אל הארץ? הרי משפט זה נכון רק לדור הראשון של נוחלי הארץ! מכאן אנו רואים שהעמידה של החקלאי לפני ה' במעמד הביכורים היא אמנם עמידה של היחיד, אך זה יחיד שנמצא בתודעה שהוא חלק בלתי נפרד מהכלל. כשאני עומד עם הטנא של פירות הביכורים אני לא עומד רק כאדם שבמקרה נולד בארץ וגידל פירות, אני נמצא בתודעה שאני באופן אישי באתי אל הארץ הזו כקיום של הבטחת הבורא אל אבות האומה שהם אבות אבותי!
לאחר הצהרת הפתיחה הזו, הכהן לוקח את הטנא ומניח אותו לפני המזבח: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ. לפי דעת רבי יהודה במשנה בשלב זה מתבצעת ההנפה. מה שמובן מכאן הוא שהנחת הפירות לפני ה' היא בעצם החזרת הפירות לשורשם, הכרה שהם הגיעו מאת הבורא ולמעשה שייכים לו. כעת לאחר שברור שהאדם בא אל הארץ בחסד הבורא, וקיבל את פירות הארץ בחסד הבורא, ניתן להמשיך. היינו מצפים שבשלב זה החקלאי יספר בשבח הארץ ויודה לבורא על החסד הגדול! אך במקום זה אנו מקבלים סיפור אחר לגמרי:
ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.
הפסוקים האלה למעשה מספרים את כל רצף ההיסטוריה הישראלית מתחילתה. הפסוקים מוכרים לנו מהגדה של פסח, שם דורשים כל מילה ומילה (אם כי בגלות נהגו לעצור לפני המילים "ויביאנו…"), ובאמת ליל הסדר הוא זמן מתאים להתבונן על ההיסטוריה הישראלית, וזה ממש עניינו. אך מה הקשר להבאת הביכורים???
נתמקד בשני הפסוקים האחרונים: *וַיְבִאֵנוּ* אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה *הֵבֵאתִי* אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'.
הסיפור ההיסטורי מתחיל מאבות האומה ומסתיים בי, החקלאי שמביא כעת את פירות הביכורים. פרי הביכורים שאותו אני *מביא* סוגר את המעגל, ומהווה הוכחה לקיום השבועה של הקב"ה לאבותינו שהוא אכן *יביא* אותנו אל הארץ! אבות האומה לא זכו לראות בעיניהם את התגשמות השבועה, אך צאצאיהם שמביאים את הביכורים מעידים בצורה טקסית שהנה השבועה התקיימה, המעגל נסגר, וההוכחה היא הפירות המונחים כעת לפני ה'!
אין ספק שאדם שמתחבר לתודעה הזו בכל שנה מחדש, שרואה את עצמו כחלק מסיפור היסטורי אחד שמתחיל באברהם אבינו ונגמר בו, שמעיד על עצמו שמים וארץ שהקב"ה עומד בהבטחתו כפי שהיא באה לידי ביטוי בפירות הביכורים, אדם כזה חוזר לביתו (לאחר שישן לפחות עוד לילה אחד בירושלים!) מלא באמונה, הודיה, ותחושה של קשר מאוד קרוב לבורא.
ממילא ניתן להתקדם אל השלב האחרון:
וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
כעת אנו יודעים שהשמחה שממלאת את האדם היא שמחה שלא תפיל אותו לגאוה של כוחי ועוצם ידי, אלא שמחה בשפע שמחובר למקורו, שפע שיוצר תחושה של חיבור והודיה ולא של פירוד וגאוה חלילה.
ומכאן אנו חוזרים אל השאלה איתה פתחנו את העיון בנושא הביכורים – האם וכיצד מצווה זו רלוונטית לאתגרים איתם אנו מתמודדים?
נראה שהתשובה מובנת מאליה. אנו נמצאים בתקופה שבה מלכודת השפע אכן טלטלה את האומה עד לרגע הקריסה שפתח את המלחמה הארוכה בתולדות המדינה. בעקבותיה נפתחות ומתבררות בצורה עוצמתית השאלות בנוגע לסיבה ולהצדקה של החיים שלנו כאומה בארץ ישראל. מצוות הביכורים מזכירה לנו שהאפשרות היחידה שלנו כעם להינצל מהגורל הצפוי לכל אומה רגילה, היא חיבור לסיפור הגדול שלנו כאומה, ולחוט המחבר בין הבטחת הארץ לאבותינו, לבין מימוש ההבטחה במלואה בעת בניין המקדש במהרה בימינו.
אשמח לשמוע בהודעה חוזרת מה דעתכם על ההסבר הזה.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate