אנו נמצאים ביום ל"ג בעומר, וזו הזדמנות להתבונן על דמותו של ר' שמעון בר יוחאי, בהקשר לאירועים שראינו לאורך הסדרה כולה.
המרד הוכרע, עולם תורה שלם של תלמידי ר' עקיבא הושמד, ור' עקיבא מתחיל הכל מחדש, יורד לדרום ומללמד 5 תלמידים, שאחד מהם הוא ר' שמעון בר יוחאי. הרומאים מבקשים להבטיח שלא יהיה יותר מרד ולכן מכבידים גזרותיהם ומנסים להחניק את גחלת היהדות שעוד בוערת, באמצעות גזירות שמד ובמיוחד האיסור על לימוד תורה. כך יוצאים להורג עשרת הרוגי מלכות ובראשם ר' עקיבא.
אל מול המציאות הקשה הזו, אנו מוצאים 3 גישות כיצד להגיב, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיפור המפורסם: פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל אֻמָּה זוֹ – תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְנוּ מֶרְחֲצָאוֹת! רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק. נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר: כָּל מַה שֶׁתִּקְּנוּ לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן! תִּקְּנוּ שְׁוָקִין – לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת – לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמָן, גְּשָׁרִים – לִטּוֹל מֵהֶן מֶכֶס. הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִפֵּר דִּבְרֵיהֶם וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִלָּה – יִתְעַלֶּה, יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק – יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי, שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה – יֵהָרֵג!
3 מתוך 5 תלמידי ר' עקיבא בדור שאחרי המרד, מביעים את העמדה שלהם כיצד יש להגיב למציאות החדשה בה המרד הוכנע לחלוטין והרומאים שולטים באופן מלא. העמדה של ר' יהודה היא שיש לקבל את המציאות כמו שהיא ולראות את הדברים הטובים שבה. זוהי תודעה שמקבלת את הרעיון הבסיסי של הגלות ואת הצורך להתאים את עצמנו אליה.
ר' יוסי שותק. הוא מבין שהמציאות השתנתה אבל הוא לא מוכן לעשות לה "אידיאליזציה" ולמצוא את הדברים הטובים שבה. יש לעבור את התקופה הזו במינימום מעורבות.
ור' שמעון – הוא כדרכו ממקד את המבט בכוונה הפנימית שמאחורי המציאות החיצונית. הוא לא מוכן ליהנות ממנעמי הגלות, אלא מצביע על העוולות שעומדות מאחוריהן. הרב גיא אלאלוף מסביר שלמעשה ר' שמעון בר יוחאי ממשיך את תורת רבו ר' עקיבא – והוא ממשיך את המרד ברומאים! הוא עושה את מה שביכולתו, והם מגיבים בהתאם ומבקשים להרוג אותו.
כאן הסיפור ממשיך לתיאור המפורסם של ר' שמעון ובנו ר' אלעזר שנכנסים למערה במשך 12 שנה כדי להסתתר מהרומאים, וחיים שם מעץ חרובים שצמח להם שם ומעיין מים שבקע מהסלע. במערה הם מתפשטים מהבגדים המסמלים את הלבושים הגשמיים, מתכסים בחול ולומדים תורה כל היום. בזמן הזה הם לומדים תורה, אבל לא סתם תורה – בתקופה הזו ככל הנראה ר' שמעון ור' אלעזר למעשה מקבלים את היסודות והעקרונות של תורת הקבלה כפי שתופיע בהמשך בספר הזהר (מבלי להיכנס לשאלה מי כתב אותו). והעניין של ספר הזהר, ממשיך הרב אלאלוף, הוא בעצם להמשיך *למרוד* בגלות! ספר הזהר הוא הספר שמבקש להוציא את עם ישראל מהגלות, ולהוציא את הגלות מעם ישראל. הוא לא מוכן לקבל את המציאות הנתונה, הוא מבקש לשמר את רוח המרד, ובסופו של דבר הרוח הזו זרעה את הזרעים שנבטו כניסיונות כאלו ואחרים לצאת בפועל מהגלות ולעסוק בגאולה, כאשר ניסיון אחרי ניסיון עם ישראל התקדם בסופו של דבר עד מצב שהוא אכן מתחיל לצאת מהגלות! (כפי שהארכנו בנושא בסדרה בתחילת חודש אייר).
וכעת אנו יכולים לסכם את הסדרה שעוסקת בנושא ל"ג בעומר, ולסכם עשר סיבות שונות אותן ראיתי לאורך הלימוד בנוגע לשאלה מדוע אנו חוגגים את היום הזה, וננסה להתבונן מהי התמונה הגדולה העולה מהסיבות השונות:
-
יום שבו פרץ המרד הגדול בסוף ימי בית המקדש השני (שמואל בן ארצי)
-
יום התחלת מרד בר כוכבא, או ניצחון גדול על הרומאים, או יום שחרור ירושלים (הספר "יסודות התפילה", עמ' 215)
-
יום הנחת היסודות לבית המקדש (אולי גם בזמן בר כוכבא)
-
יום שבו התחיל לרדת המן (על פי החתם סופר)
-
יום שבו פסקו תלמידי ר' עקיבא למות, ורשב"י ניצל מהמגיפה, או שאז התחיל ר' עקיבא ללמד את תלמידיו בדרום ורשב"י ביניהם
-
יום שבו היתה הפסקה במות תלמידי ר' עקיבא (ערוך השולחן)
-
יום שבו נפטר רשב"י (מיוחס לאריז"ל אולם ככל הנראה מדובר בטעות סופרים)
-
יום שבו התחתן רשב"י
-
יום שבו רשב"י יצא מהמערה (ערוך השולחן) – כלומר התבטלו בו גזירות השמד על היהודים, כנראה בעקבות עלייתו של הקיסר אנטוניניוס פיוס שהיה נוח ליהודים ובתקופתו היתה פריחה שאיפשרה את כתיבת המשנה (כך שמעתי מפי ד"ר חגי בן ארצי)
-
יום שבו נסמך רשב"י
ידוע שכאשר יש הרבה תשובות לשאלה, כנראה שהשאלה גדולה מהתשובה… בסופו של יום המסתורין של ל"ג בעומר הוא מהות העניין בעצמה, יום שבו אנו חוגגים את המסתורין וממילא הסיבה לחגיגה צריכה להישאר מסתורית ומעורפלת… המסתורין הזה, הרצון לגעת במעבר ולתת לו נוכחות ומקום כאן בעולם הזה, הוא מה שעומד בבסיס התורה של ר' עקיבא אשר הוא היחידי אשר נכנס ל"פרדס" בשלום ויצא בשלום, וכמובן בבסיס תורתו של תלמידו המובהק ר' שמעון בר יוחאי, והוא הלב הפועם של המקדש שמחבר בין שמים וארץ, בין גלוי ונסתר, ומכאן נובעת הרוח החיה של מרד בר כוכבא שהמשיכה לאחר מכן לפעם באופן נסתר בכל שושלת המקובלים עד שעם ישראל זכה להגשים בפועל את הצעדים הראשונים ליציאה מהגלות ולכינון ממלכת ישראל מחדש אשר במרכזה יבנה בע"ה (בקרוב!) בית המקדש!
אז שיהיה ל"ג שמח!
הלילה במוצאי ל"ג בעומר ניכנס ליום השישי בשבוע ההוד שמידתו היא "יסוד שבהוד". בשבוע זה אנו עוסקים בנושא של נתינת המקום לזולת, ובמיוחד למושפע, בתהליך ההשפעה. המטרה העמוקה של נתינת המקום והשותפות הזו היא בעצם לבנות קשר שיש בו הדדיות. לא רק צד אחד שנותן וצד אחד שמקבל, אלא שני צדדים שיש ביניהם ברית. זהו העיקרון של מידת "היסוד שבהוד" שמדגישה את מימד הברית והקשר בתהליך ההשפעה באמצעות נתינת המקום לזולת. עם מידה זו אנו נפתח מחר את הסדרה שתכין אותנו לקראת היום שבו האפשרות להופעת המקדש בעולמנו חזרה להיות נגישה וזמינה – יום שחרור ירושלים. אנו נראה שהקב"ה בחר לתת לנו את האפשרות הזו אבל בחר גם להשאיר לנו את המרחב והזמן לעשות זאת בקצב שלנו, ברוח מידת "היסוד שבהוד".
ובהזדמנות זו, גם אני אשמח להיות במקום של הקשבה ולשמוע מכם מה לקחתם מהסדרה על ל"ג בעומר וכמובן כל פידבק נוסף, ובהודיה גדולה מראש על כל תגובה!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate