בתרגיל הקודם ראינו את התשתית הרוחנית שעמדה בבסיס מרד בר כוכבא: הקביעה של ר' עקיבא ש"בר כוסבא" הוא בעצם "בן הכוכב" (בר כוכבא) אשר "דרך מיעקב", והוא למעשה המשיח אשר יחזור ויבנה את בית המקדש לקראת סיום 70 שנות חורבן מאז חורבן הבית הראשון.
אך כפי שנראה לאורך כל הסיפור של מרד בר כוכבא, יש מחלוקת כמעט על כל פרט, קל וחומר על כל מסקנה. ראינו את ניצני המחלוקת כבר בדורו של ר' עקיבא, אלא מול קביעתו אומר ר' יוחנן בן תורתא "עֲקִיבָה! יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא יָבֹא". המחלוקת ממשיכה כמחלוקת בין התלמודים. ראינו את תחילתו של התיאור הארוך בתלמוד הירושלמי ועוד נחזור אליו, כעת נקפוץ אל מסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי ונראה את הסיפור מנקודת מבטה:
בֶּן כֹּוזבָא מָלָךְ תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַלְגָא. תחילת הסוגיה אומרת שאכן בן כוזבא היה מלך במשך שנתיים וחצי. אָמַר לְהוֹ לְרַבָּנָן: אָנָּא מָשִׁיחַ.
כאן אנו מוצאים הבדל דרמטי. אם בירושלמי ר' עקיבא הוא זה שדורש ומכריז על בר כוכבא שהוא מלך המשיח, בתלמוד הבבלי מתואר שבר כוכבא אומר זאת על עצמו! כמובן שההבדל הוא עצום. כעת נראה את תגובת החכמים:
אָמְרוּ לֵהּ: בְּמָשִׁיחַ כְּתִיב דְּמוֹרַח וְדָאֵן, נֶחְזֵי אֲנַן אִי מוֹרַח וְדָאֵן. כֵּיוָן דְּחָזְיוּהוּ דְּלָא מוֹרֵחַ וַדְּאִין, קְטָלוּהוּ
(תרגום: אמרו לו: במשיח כתוב שמריח ודן (שופט על פי חוש הריח), נראה אם אתה מריח ושופט. כיוון שראו שאינו מריח ושופט, הרגוהו).
המשפט הזה מעט קשה להבנה, מה הכוונה "מריח ודן". המשפט הקודם לסיפור הזה בגמרא מתאר את תכונותיו של המשיח על פי הפסוק המופיע בהפטרת יום העצמאות בספר ישעיהו: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ." על כך אומר רבא שהמשיח יכול להריח ולדון, כלומר אם על דיין רגיל אנו אומרים "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" כאשר העינים והאזנים הם בעצם חושים שמתבססים על העולם הגשמי, הרי שהמשיח ישתמש בחוש הריח בשביל לקלוט את המציאות ולהגיע לדין האמת, וזאת מכוחה של יראת ה' אשר בקרבו. חוש הריח מסמל את היכולת להתחבר לרובד הרוחני של המציאות, הרובד הנסתר מהעין הגשמית. כפי שנאמר במסכת ברכות: א"ר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הָרֵיחַ.
אם כך, חכמים מבינים שאם בר כוכבא הוא אכן המשיח כפי שהוא טוען, הרי שצריכה להיות לו את היכולת לשפוט את המציאות באופן רוחני שנובע מודאות פנימית, ולא באופן גשמי על פי שיקול דעת. אלא שהם ראו שהוא לא דן באופן הזה ולכן הרגו אותו.
קשה להבין מהסוגיה כאן כיצד הם ראו שהוא לא שופט בצורה רוחנית, והאם באמת הם הרגו אותו בפועל או שזו היתה תוצאה של פעולה אחרת. מה שחשוב הוא לשים לב להשתלשלות האירועים מבחינה כרונולוגית: קודם בר כוכבא מלך שנתים וחצי. מה בדיוק קרה בזמן הזה, ננסה לגלות בהמשך, אבל מוסכם שהוא היה בגדר "מלך". רק אז עולה השאלה האם המלך הזה הוא אכן המשיח, ומי שטוען את זה הוא בר כוכבא בעצמו. כלומר לא מספיק לו להיות מלך, הוא מבקש לקבל את הפסיקה שהוא אכן "המשיח" בה"א הידיעה. וחכמים עונים לו – אם זו הכוונה שלך, אז כדי להיות משיח לא מספיק להיות מלך, צריך גם לדעת לשפוט באופן רוחני. ומאחר ואתה לא שופט באופן הזה, הרי שבהצהרתך על עצמך כמשיח הגדרת את עצמך כמשיח שקר, ואם עד עכשיו חכמים תמכו בו או התעלמו ממנו, הרי שכעת עליהם להתנגד אליו ולהביא להריגתו.
לאחר שראינו את קביעתו של התלמוד הבבלי, קביעה שמוצגת כחד משמעית וללא חולקים עליה, עלינו לחזור לר' עקיבא בירושלמי ולהבין – מה גרם לו לחשוב שבר כוכבא הוא אכן מלך המשיח?? והאם חזר בו מכך בסופו של דבר או לא?
נראה את המשך הסיפור בסוגיה בתלמוד הירושלמי במסכת תענית שההקשר שלה הוא הדברים שאירעו בתשעה באב ואחד מהם הוא חורבן ביתר. המשך הסוגיה מתאר את ההתנגשות בין הצבא הרומי האדיר לבין צבאו של בר כוכבא, לקראת סיומו של המרד. אמנם אין כאן תיאור של מה קרה בתחילת המרד, אך נוכל ללמוד הרבה גם מתיאור הסוף:
א"ר יוֹחָנָן: שְׁמוֹנִים אֶלֶף זוּג שֶׁל תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ מַקִּיפִין אֶת בֵּיתָר וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְמֻנֶּה עַל כַּמָּה חַיָּלוֹת
ר' יוחנן מתאר שהיו 160,000 מפקדים רומים ("תוקעי קרנות") שכל אחד מהם היה ממונה על כמה "חיילות" והם עשו מצור על ביתר. המספר כאן נראה מוגזם, אך ממקורות רומיים אנו לומדים שכמעט מחצית מהצבא הרומי מהאמפריה כולה, לא פחות מ-14 לגיונות (!!) הובאו לארץ ישראל על מנת להשתלט על המרד… לשם השוואה, במרד הגדול שהביא לחורבן המקדש השתתפו רק 4 לגיונות רומאים! כך שלא בטוח שהמספר כאן מוגזם. ומי הכח שעמד מולם??? ממשיכה הגמרא:
וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזְבָהּ וְהָיָה לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מַטִּיפֵי אֶצְבַּע.
ממשיכה הגמרא ומספרת שהיו לבר כוכבא (ששמו האמיתי כזכור הוא שמעון בן כוסבא או בן כוזבא) 200,000 חיילים "מטיפי אצבע". רוב הפרשנים מסבירים שזה היה "מבחן אומץ" כדי להתקבל לצבא של בר כוכבא. אך מה ההיגיון הצבאי לחתוך אצבע של חייל? הרי אם היה כל כך קשה לרומאים נגדו, כנראה שבר כוכבא היה מצביא דגול! כמו כן נשים לב שכתוב "מטיפי אצבע" ולא "כרותי אצבע"! לרב אברהם קוסמן יש הסבר מבריק: מדובר על חיילים שהיו מיומנים בירי בחץ וקשת. קשתים מקצועיים היו יורים אז בקצב בלתי נתפס של 30 חיצים בדקה (!). קצב כזה מייצר חיכוך וכאב בלתי נסבלים באצבע האוחזת במיתר הקשת (גם אם יש מגן אצבעות), ולכן מה שהיו עושים זה לחתוך את כריות האצבע באופן כזה שהקשת לא היה חש בכאב.
אז אנו רואים שבר כוכבא היה מצביא צבאי עם צבא אדיר של קשתים מקצוענים העשויים ללא חת. נמשיך בסיפור:
שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ לוֹ: עַד אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מֻומין?
כאן אנו רואים שחכמי ישראל נמצאים בקשר עם בר כוכבא. לא ניתן ללמוד מכאן על תמיכה או הסתייגות, אך בוודאי שהיתה תקשורת וכבוד הדדי. נראה שחכמים מבקשים מבר כוכבא להסתכל קדימה גם אחרי המלחמה – אם ננצח צריך להמשיך את החיים ואז המום יפגע באותם חיילים, על אחת כמה וכמה אם מדובר בכהנים שיהיו פסולים לעבודת המקדש, שהרי אמרנו שזו היתה המטרה המקורית של המרד!
אָמַר לָהֶן: וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְבָדְקָן?? שואל בר כוכבא שאלה שנראית קצת מוזרה: אז איך אתם מציעים שאבדוק את החיילים? המממ באמת בר כוכבא, אין לך שום רעיון יצירתי אחר חוץ מאשר הטלת מום באצבע?? זו הדרך היחידה להתקבל לצבא? ובכלל – האם זה תפקידם של החכמים לתת לך עצות שכאלה בנוגע למיון החיילים?
לכן נראה שגם כאן יהיה נכון לקבל את ההסבר של הרב קוסמן – הדיון כאן הוא לא על אופן קבלת החיילים, אלא על אופן הכשרתם. אומרים חכמים לבר כוכבא – יש לך מספיק קשתים, צריך לפתח עכשיו הכשרה מסוג אחר:
אָמְרוּ לוֹ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְעוֹקֵר אֶרֶז מִן לְבָנוֹן לֹא יִהְיֶה נִכְתַּב בְּאִיסַרְטִיָּא שֶׁלְּךָ. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ וּמָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ
מסביר הרב קוסמן שהכוונה היא לחיל פרשים שיהיה מסוגל להתפרץ לתוך השורות המלוכדות של הרומאים ו"לקטוף" חייל תוך כדי דהירה על הסוס. למעשה מדובר בשתי נקודות תורפה של הרומאים שיכלו לסייע במלחמה מולם. וייתכן שהמילה "לבנון" רומזת גם להגנה על מקום המקדש… ואכן מסיימת הגמרא שהיו לו 200 אלף כאלה ו-200 אלף כאלה. אגב, גם לגבי המספר הזה יש האומרים שמדובר בהגזמה, ויש אומרים שאלו מספרים בהחלט אפשריים ולא בהכרח מוגזמים.
אנחנו רק בתחילתו של הסיפור, ואולם נוכל לסכם את המחלוקת המהותית בין התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי בנוגע לשאלת המשיחיות של בר כוכבא, ממנה ניתן ללמוד על הסוגיה המשיחית באופן כללי, לפחות בשלב זה: לפי התלמוד הבבלי, המאפיין המרכזי של המשיח הוא היכולת הרוחנית שלו, ואילו לפי הירושלמי עיקר תפקידו של המשיח הוא לגאול את ישראל מבחינה צבאית מיד צר. בהמשך נראה שייתכן שאין מחלוקת ומדובר על שני סוגים שונים של משיחים… אך לעת עתה נעצור כאן.
הערב ניכנס גם ליום מיוחד – י"ד אייר, פסח שני, שמידתו תמיד חסד שבהוד, כלומר הוא פותח את שבוע ההוד. מידת ההוד עניינה שהמשפיע מאפשר למושפע להיות שותף בתהליך, או מאפשר לו להעניק בחזרה. החסד שבהוד היא התנועה המיטיבה באמצעות נתינת המקום לזולת. בתרגיל מחר נתבונן לעומק במהותו של פסח שני, אך כבר כעת ניתן להצביע על הקשר הברור עם מידת החסד שבהוד – הקב"ה מאפשר לעם ישראל להיות שותפים בעיצוב מצוות הפסח באמצעות היענות לבקשה שעולה "מהשטח", למרות שהוא יכל מראש לצוות על האפשרות הזו. בכך מצוות פסח שני מלמדת על מהותו של הפסח כולו – להפוך את עם ישראל למציאות רוחנית שלימה בעולם שהיא שותפה להנהגה וההובלה של העולם ביחד עם הקב"ה!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate