אנו מתחילים היום את הצלילה לתוך אחד האירועים הדרמטיים בתולדות עם ישראל, מרד בר כוכבא, כאשר השאלות העיקריות עליהן נחפש תשובה הן – האם יש קשר בין המרד לבין המקדש, והאם יש קשר לל"ג בעומר, ומהו?
לפני שנתחיל יש לתת אזהרת מסע חשובה – המחקר ההיסטורי על התקופה הזו הוא בגדר גישוש באפילה. אוסף של רסיסי מידע הנלקטים מהתלמוד הבבלי ובעיקר מהירושלמי, מעט עדויות היסטוריות רומאיות או נוצריות, ומצבור יחסית גדול של פריטים ארכיאולוגיים, אך שכמובן ניתוח והסבר שלהם הוא תמיד בגדר השערה. כמעט על כל נתון הקשור למרד ולתקופה ישנו ויכוח בנוגע לעובדות, ועוד יותר מכך – בנוגע למשמעויות, כפי שעוד נראה. כך שיש לקחת כל מסקנה בעירבון מוגבל… ואחרי שאמרנו את זה – בואו נצא לדרך!
כדי להתחיל להבין את הסיפור של מרד בר כוכבא, אנחנו צריכים רגע להתחבר לאווירה בארץ ישראל באותה תקופה. כידוע, חורבן בית המקדש התרחש בשנת 70 לספירת הנוצרים, עם נפילת ירושלים לקראת סיומו של "המרד הגדול". בניגוד למה שנהוג לחשוב, הארץ לא שממה לאחר החורבן. הסיפור המפורסם של החורבן הוא על רבן יוחנן בן זכאי שמצליח לצאת בעורמה משערי ירושלים, פוגש את הקיסר לעתיד ומבקש ממנו – "תן לי יבנה וחכמיה". המרכז הרוחני עובר ליבנה, והיהדות מתחילה לעבור שיקום. אין זה המקום והזמן לנתח את הסיפור הזה ולעמת אותו מול המקבילות שלו, ואולי נעשה זאת בהמשך השנה, אך על פניו היינו חושבים שהעברת המרכז הרוחני מירושלים ליבנה מבטאת גם שינוי תודעתי עמוק – מתודעה של מרד וחירות, לתודעה של השלמה עם השלטון הזר, היערכות לגלות ארוכה, והחלפת בית המקדש בבית הכנסת.
נכון?
מסתבר שלא.
תודעת המרד והתקווה לחירות לא פסקה מעם ישראל! בחוברת "מגילת המרד והחורבן" מסביר הד"ר חגי בן ארצי, שהמורדים שברחו מארץ ישראל נקלטו בקהילות היהודיות השונות בתפוצות, והביאו איתם את רוח המרד. כ-40 שנה לאחר החורבן, האימפריה הרומית נמצאת במסע השתלטות על איזור בבל, שם נמצא ריכוז יהודי גדול וחשוב עוד מגלות בית ראשון. יהודי בבל מזדעזעים מהאפשרות שיהיו תחת האימפריה הרומית, וכך פורץ *"מרד התפוצות"* שסוחף אחריו קהילות יהודיות רבות באיזור המזרח התיכון. הרומים נאלצים להזרים כוחות רבים כדי להשקיט את המרד באכזריות רבה, ומאות אלפי יהודים מוצאים את מותם. אך בסופו של דבר, הרומים נאלצים לסגת מהניסיון לכבוש את בבל, ויהודי בבל נשארים תחת השלטון הפרתי, הנוח יותר מבחינתם.
אחד המפקדים הרומים החשובים באותו זמן הוא אדריאנוס, והוא הופך להיות קיסר בשנת 117 לספירה, 47 שנים לאחר חורבן המקדש.
בתחילה, נראה שהקשר בין אדריאנוס ליהודים הולך להיות מוצלח. אנו מוצאים שיחות שלו עם חכמי ישראל, ואף הבטחה לבנות מחדש את בית המקדש! וכך מתאר זאת המדרש (בראשית רבה סד, י):
בִּימֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ…
מלכות הרשעה הוא כינוי לאימפריה הרומית. והנה אנו רואים שבתקופת ר' יהושע נגזר להקים את בית המקדש מחדש! (אכן הסיפור מזכיר קצת את הסיפור שראינו אתמול על מקדש יוליאנוס, אלא שיש 250 שנה הפרש בין הסיפורים…). את המשך המדרש נביא בקצרה בלשוננו מאחר והוא כתוב בארמית: עם ישראל מתחיל להתארגן ולאסוף מהגולה כסף וזהב לצורך בניית המקדש. הלך כותי אחד לקיסר והזהיר אותו שאם ייבנה המקדש, העיר ירושלים תמרוד ותפסיק לשלם את המיסים. (גם כאן זה מאוד מזכיר את הכותים בתחילת תקופת בית שני שפנו למלכי פרס עם אזהרות בנוגע לבניית המקדש…).
שאל אותו הקיסר – מה אעשה, והרי גזרתי שיבנה המקדש! ענה לו הכותי: אמור להם שיישנו משהו מהמבנה או יוסיפו עליו, והם כבר יבקשו מעצמם להפסיק את הבניה. ואכן כך עשה הקיסר. בעקבות ביטול הכוונה לבנות את המקדש מחדש, נוצרה התקהלות גדולה בבקעת בית רימון ותסיסה למרוד שוב ברומאים. שלחו אליהם (החכמים?) את ר' יהושע בן חנניה שירגיע את הרוחות. סיפר להם ר' יהושע על אריה שטרף חיה ונתקעה לו עצם בגרונו. אמר: מי שיבוא ויוציא את העצם מגרוני יבוא על שכרו. באה חסידה אחת ובאמצעות המקור שלה הוציאה את העצם מגרונו של האריה. אמרה לו – תן לי את שכרי! אמר לה: דייך שאת יכולה לספר לכולם שנכנסת לפיו של האריה ויצאת בשלום. וסיים ר' יהושע את דרשתו: כָּךְ דַּיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם.
כמו בכל פרט, גם כאן ישנן מחלוקות מה קדם למה, אך העולה מרוב המקורות הוא התמונה הבאה: אדריאנוס עורך מסע ניצחון לאחר שחוזר ממסעות כיבושים, ועובר בדרכו בארץ ישראל. אדריאנוס הוא חובב בניה, ולקראת ביקורו בירושלים נערכות שם עבודות משמעותיות. ייתכן שזהו הרקע למדרש שראינו והמחשבה שבכוונתו של אדריאנוס לחדש את בניין המקדש. אך במקום זאת, אדריאנוס מחליט להפוך את ירושלים לעיר הלניסטית אשר תיקרא "איליה קפיטולינה", ובמקומו של בית המקדש יוקם מקדש לעבודה זרה! במקביל להחלטה זו, אדריאנוס גם גוזר גזירה האוסרת את ברית המילה, מתוך תפיסת עולם הלניסטית הרואה חשיבות גדולה בגוף האדם ואוסרת את הפגיעה בו. ככל הנראה אדריאנוס החליט "לעשות סוף" למרידות היהודיות באמצעות מלחמה חזיתית בכל היקר והקדוש להם.
הרומאים נהגו לערוך טקס מיוחד כאשר רצו להפוך עיר קיימת לעיר הלניסטית חדשה – הם חרשו את מרכז העיר באמצעות צמד פרים. אירוע זה מופיע כאחד מהאירועים שהתרחשו בתשעה באב, במשנה בתענית ד, ו: בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, *וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר.*
אין ספק שהרומאים רצו לבטא כאן מסר ברור: העיר ירושלים נחרבת כעת בפעם השלישית, שרידי המקדש השני נהרסים והיא לעולם לא תיבנה מחדש כעיר יהודית אלא תהפוך להיות עיר הלניסטית ומרכז פולחני לעבודה זרה!
בכך קיווה אדריאנוס לכבות את אש התקווה לגאולת ישראל, ולהפוך את היהודים להיות סוף סוף חלק בלתי נפרד מהתרבות והמרקם ההלניסטים באימפריה.
אך דווקא הדחיקה הזו אל הקיר היא זו שמדליקה את אש המרד מחדש! אלא שהפעם הופקו הלקחים מהמרד הגדול. המרד לא פורץ באופן מיידי וספונטני אלא מתחילות התארגנויות חשאיות, כפי שנראה בתרגיל הבא.
לסיכום הרקע ההיסטורי למרד בר כוכבא, אנו רואים שהיתה מגמה להילחם תרבותית ביהדות, אך הדבר העיקרי שהביא לפרוץ המרד היה העניין המקדש בעצמו והניסיון למחוק את התקווה לראות את ירושלים בתפארתה!
הערב נתחיל את היום השישי בשבוע הנצח שמידתו יסוד שבנצח. כאמור מידת הנצח מבטאת את הנוכחות והנחישות להשפיע הטבה מסוימת אל המושפע. מידת היסוד שבנצח היא ההוצאה מן הכח אל הפועל של הנחישות הזו, בפועל ממש. בהקשר של ההנהגה האלוקית, היסוד שבנצח מזכיר לנו שהנהגת ה' נוגעת לא רק לדברים הגדולים שמתרחשים בעולם, אלא יורדת עד להשגחה על כל פרט קטן במציאות. הרב קוק כתב על כך: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'", כָּךְ אָנוּ מַרְחִיבִים לְהִשְׁתּוֹמֵם הִשְׁתּוֹמְמוּת שֶׁל הָדָר וְזִיו אוֹרָה לֵאמֹר "מֶה קָטְנוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'". מידת היסוד דואגת שהשפעת הנצח תבטא את הקשר של הקב"ה עם כל פרט ופרט במציאות.
גם במישור האנושי הפרטי ניתן לבטא את היסוד שבנצח בהוצאתם אל הפועל של הכוחות הפנימיים, ולא להשאיר אותם חנוקים בגלל רגשות כמו פחד, בושה או הצטנעות מיותרת.
אם נתחבר לסיפור ההיסטורי אותו ראינו היום, ניתן לומר שמידת היסוד שבנצח היא זאת שהביאה את עם ישראל לקבל את ההחלטה המאוד קשה לצאת ללחימה כנגד כל הסיכויים כאשר, ערכי הנצח עומדים בסכנה.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate