אז ראינו שהשבת היא בחינת מקדש במרחב הזמן, והבית שלנו הופך להיות בשבת מעין בית מקדש קטן ופרטי עם השראת שכינה בתוכו, ובבית המקדש עצמו היו מתכנסים בשבת המוני אנשים כדי להתקרב לשכינה במקום של השכינה… כעת ניכנס לחלק מהפרטים והמצוות שקשורות לשבת, ונראה כיצד הם מביאים לידי ביטוי את הרעיון הזה ואולי נקבל מכך השראה לכוונה ותודעה שנוכל ליישם.
הרגעים של כניסת השבת הם רגעים מיוחדים. מצד אחד לפעמים הם מלווים בלחץ של ההכנות ועמידה ב"דדליין", ומצד שני אלו רגעים נשגבים שבהם יש לנו כח ויכולת כבני אדם לא רק להתחבר לקדושת השבת שעומדת להיכנס, אלא למשוך ולהוסיף מקדושת השבת אל תוך ימי החול!
העיקרון הזה נקרא "תוספת שבת" והוא בעצם מצווה גדולה (ולפעמים מאתגרת…) שמאפשרת לנו שותפות מסוימת בעניין השבת, למרות שבעיקרון זו קדושה שהיא קבועה מששת ימי בראשית. הדבר דומה לגחלים לוהטות שאנו יכולים לנשוף עליהם ובכך להגדיל ולהרחיב את האש. עם זאת כמובן לא ניתן לקבל שבת מוקדם מידי (לפני פלג המנחה) כי אז זה כאילו אנחנו נושפים רחוק מהאש…
כמובן הפעולה שמסמנת את קבלת השבת בבית היא הדלקת הנרות שנעשית בד"כ ע"י האישה. לפעולה זו יש משמעויות רוחניות עצומות, וכבר הזכרנו שלפי הזהר היא ממש מקבילה להדלקת המנורה במקדש, נושא שניגע בו בהרחבה בחנוכה. הנר הדולק במקדש מסמל את השכינה השורה בעם ישראל, וממילא ברור שהדלקת נרות השבת בבית מסמלת את השראת שכינת השבת ב"בית המקדש הפרטי" של כל אחד. דווקא האישה עושה את המצווה הזו משום שהאישה קשורה להיבט של השכינה, של הקדושה העולה מתוך המציאות עצמה, והשפעתה על האוירה בבית היא עצומה.
אך גם לגבר יש תפקיד בהדלקת נרות השבת, ומובא שעדיף שהוא זה שיסדר את הנרות או הפתילות, על מנת להיות שותף במצווה. אם נמשיך עם ההקבלה בין נרות השבת לבין נרות המנורה במקדש, נוכל לראות את התפקיד הזה ככהן הנכנס להיכל על מנת להיטיב (כלומר לסדר או להתקין) את הנרות לקראת ההדלקה.
בעניין זה מעניין לדעת שיש שתי שיטות בנוגע לשאלה כיצד התבצע במקדש אופן הטבת והדלקת נרות המנורה. לפי שיטה אחת, הטבת הנרות והדלקתן היו שתי פעולות נפרדות לחלוטין. בבוקר היה נכנס כהן והיה מכין את הנרות להדלקתן *בבין הערביים*. כלומר לפי שיטה זו המנורה דלקה רק בלילה, ובבוקר היו מכבים את הנרות שנשארו דולקים, גונזים את השמן והפתילות שנשארו ומנקים את נרות הזהב, ואז מתקינים את השמן והפתילות שיהיו מוכנים להדלקה בין הערביים. זאת מלבד הנר המערבי שהיה נשאר דולק כל היום וממנו היום מדליקים בערב, וכמובן במידת הצורך הוסיפו לו שמן וסדרו מה שצריך על מנת שימשיך לדלוק.
לפי השיטה השניה, כל הנרות היו צריכים לדלוק ברצף כל הזמן. ולכן בבוקר הכהן היה נכנס ומטפל בנרות כך שימשיכו לדלוק, ובמידת הצורך היה מוסיף שמן או מחליף פתילות, כך שימשיכו לדלוק עד ההטבה שבערב. במידה והנרות נכבו הוא היה מדליק אותן מהנר המערבי, ובמידה והוא נכבה – היה מדליק אותו מאש המזבח.
לפי שתי השיטות, את הטבת הנרות חייב לעשות כהן, אך את הדלקתן יכול באופן *עקרוני* לעשות אדם מישראל. כמובן שכדי לעשות זאת עליו להשתמש בקיסם ארוך איתו ידליק כאשר הוא עומד מחוץ להיכל, ובפועל זה לא מעשי. אך ייתכן שניתן להסביר את מהות ההלכה הזו שהדלקת הנרות היא ביטוי להשראת השכינה *בישראל* וממילא זו פעולה שעקרונית ישראל צריכים לעשות, אלא שהכהנים משמשים כשליחים שלהם.
כעת נוכל לחזור להדלקת הנרות בבית, ולאמץ את ההקבלה להדלקת הנרות במקדש. נוכל לראות את אבא שמסדר את נרות השבת לקראת ההדלקה, ככהן הנכנס להיכל ממש עכשיו בבית מקדש של מעלה ומיטיב את נרות המנורה לקראת הדלקתן כביטוי להשראת השכינה מישראל. אמנם לא מצאתי לכך מקור, אך ניתן אולי להציע שיעשה זאת דווקא בבוקר, בדומה לשיטה שהטבת הנרות נעשתה בבוקר לקראת ההדלקה בבין הערביים ובינתים הנרות נשארו כבויים. דבר זה יכול להוסיף גם לרוגע של ההכנות לשבת…
כאשר כל בני הבית מתכנסים להדלקת הנרות, נוכל לראות את אמא כנציגת השכינה, כנסת ישראל, המדליקה את נרות המנורה בבית מקדש של מעלה ובכך מחזקת את השראת השכינה בעם ישראל כולו, יחד עם הדלקת נרות שכינת השבת ב"בית המקדש הפרטי". מאחר והדלקת הנרות חייבת להיעשות תמיד לפני השקיעה, ממילא פעולה זו כפי שהסברנו *מכניסה את השבת בפועל אל הבית באמצעות העיקרון של תוספת שבת* . כלומר לא מדובר כאן בפעולה סמלית, אלא בפעולה אמיתית שבה ממש ניתן לראות את ענני "שכינת השבת" יורדים וממלאים את "בית המקדש הפרטי" מכח נרות המנורה הדולקים בבית מקדש של מעלה ומאירים את הבית דרך נרות השבת.
אני מתפלל על עצמי שהכוונה הזו תעזור להתייחס להגיע לרגע הקדוש והמיוחד הזה עם יותר רוגע והתכווננות ולהצליח להתגבר על אתגר "לחץ הדקה ה-90".
אשמח לשמוע שיתופים במידה וניסיתם את הרעיון.
(מאחר ותרגיל זה יכול להישלח בכל שנה ביום אחר, כדאי לעשות תזכורת קבועה לכוונה הזו מידי יום שישי אחה"צ).
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate