עסקנו בנושא הכוונה שאיתה אנו ניגשים לאכילה. שמעתי פעם מידידי דורון שפר שמאכ"ל זה ראשי תיבות של 4 שאלות שקובעות את טיב האכילה – מה אני אוכל, איך אני אוכל, כמה אני אוכל ולמה אני אוכל. הכוונה עוסקת בשאלה "למה" – האם זו רק פעולה גשמית (מתוך הישרדות או תענוג) או שיש פה גם עשיה רוחנית שמתמירה את אנרגיית החיים ("הניצוצות") הכמוסה במאכל, בדומה לנעשה במזבח שבמקדש.
בהקשר הזה אי אפשר שלא להתבונן בתקנה שתקנו חז"ל לברך לפני האכילה, דבר שהוא גם ביטוי לכוונה של האדם וגם יכול ליצור אותה. ברכות הנהנין זה נושא עצום שניגע בו ממש בקצרה. וכך אומרת הגמרא במסכת ברכות:
"תַּנּוּ רַבָּנָן: וְאָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, וְכָל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל… אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, כְּאִלּוּ נֶהֱנָה מִקָּדְשֵׁי שָׁמַיִם".
נשים לב להשוואה של הגמרא בין האכילה לבין עולם הקרבנות. "מעילה" היא מונח הלכתי שמתאר שימוש אישי בקרבן שהוא קדוש. לדוגמה קרבן חטאת נחשב "קודש קודשים" (בניגוד לשלמים למשל שנקרא "קדשים קלים") וככזה הוא מיועד להקטרה על המזבח ולא לאכילת האדם. אלא שלאחר נתינת הדם על גבי המזבח בשר החטאת נאכל ע"י הכהנים, וזהו חלק מתהליך הכפרה ("כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים"). אגב, זוהי דוגמה קלאסית ל"אכילה מקדשית", אכילה שיש לה משמעויות רוחניות הזהות לפעולות הקרבן. על כל פנים, אם אוכלים את בשר החטאת לפני זריקת הדם, זה נקרא "מעילה".
יוצא לפי זה שהמאכל טרם האכילה הוא בבחינת "קדשי מזבח" וממילא אסור באכילה, והברכה "מתירה" אותו לאכילה, אך כזו שהיא עדין חלק מתהליך ההקרבה, ולא סתם אכילה! בכל אוכל שהוא יש גרעין של קדושה, יש הופעה של חיים טהורים שמגיעים ממקור אלקי, ואם אוכלים בלי לתת על כך את הדעת, כלומר בלי לברך לפני כן, בעצם פוגעים בקדושה הזו.
תוכן הברכה עצמה הוא כזה שמזכיר לנו את מקורו האלוקי של האוכל – אנו מברכים את ה' בתור מי שבורא את פרי העץ, האדמה וכו'. כלומר אנו מתייחסים למאכל קודם כל כהופעה של חיים אלוקיים טהורים שירדו לעולם ו"ארוזים" בתוך מאכל מסוים. האכילה שלנו יכולה להתמיר אותם ולפתוח אותם חזרה למקורם.
לסיכום, רגע הברכה הוא רגע בעל משמעות רוחנית אדירה שנגענו רק בחלק קטן ממנה, והזדמנות עבורנו לעצור לרגע ולדייק את הכוונה שלנו לפני שאנו ניגשים לאכילה, ובכך להפוך את האכילה להיות פעולה שהיא חלק מעבודת ה' שלנו.
בהקשר הזה ברצוני לשתף סיפור ששמעתי פעם. מדובר ביהודי שעשה צעדים ראשונים של חזרה בתשובה בעודו נמצא ב"מסע חיפוש רוחני" בהודו. והנה הוא יושב מסביב לשולחן במעין סדנה רוחנית במרכז פולחני כלשהו, ועל השולחן קערת פרות. הוא לוקח פרי ומברך בשקט את הברכה ונוגס, ולפתע ה"גורו" שמעביר את הסדנה עוצר הכל ופונה אליו בתמיהה: "מה עשית??" אותו יהודי עונה במבוכה: "לא עשיתי כלום, רק אכלתי…". -"לא, לא, עשית משהו לפני שאכלת, אני שמתי לב שמלמלת משהו!" התעקש הגורו. והיהודי משיב עוד יותר נבוך: "אה, אני רק ברכתי, זה משהו שעושים ביהדות לפני שאוכלים". "תדע לך שמסביב לפירות יש מעין הילה שחורה שאנחנו מנסים במשך דורות לבטל אותה לפני האכילה ולא מצליחים, ואתה עם המלמול שלך ביטלת אותה וטיהרת את הפרי!".
הסיפור הזה מדגים את הרעיון שלפעולות הקטנות והפשוטות שלנו יכולה להיות משמעות רוחנית כבירה שאנחנו לא מודעים לה ולא תופסים אותה, אך זה לא אומר שהיא לא מתרחשת. לכן, למרות שזה לא דבר קל, אני מזמין אותך לנסות לתרגל בפעם הבאה לקחת את המאכל ביד ימין, להתבונן עליו ולנסות לדמיין את אנרגיית החיים הכמוסה בתוכו ומשתוקקת להיפתח ולהתאחד חזרה למקורה ממש דרכך, ולברך את הברכה בנחת מילה במילה ולדמיין כיצד ניצוץ החיים הטמון באותו מאכל משתחרר ו"משתלט" על המאכל כולו, כך שהאכילה שלך הופכת להיות ממש כאש המזבח המעלה את הקרבנות לשורשן הקדוש.
מחכה לשמוע שיתופים בתגובות…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate